אינטליגנציה חומרית בבית הספר של המאה ה-21

פרויקט זה מבקש לבחון את מרחב הלמידה הפוטנציאלי בין תחום הקראפט ותחום החינוך הממלכתי-יסודי על ידי ניתוח המונח אינטליגנציה חומרית (Adamson, Fewer Better Things, 2018).

אינטליגנציה חומרית (material intelligence) הינה פיתוח היכולת האנושית להבין את המרחב הפיזי, כיצד הוא בנוי, איך האובייקטים המקיפים בני אדם מיוצרים – זאת על מנת לאפשר קשר בריא עם המציאות ועם העולם. יכולת זו, אשר בולטת במיוחד אצל אומנים ובעלי ובעלות מלאכה, היא יכולת המתפתחת מתוך עבודה ישירה ובלתי אמצעית עם חומר.

פרויקט זה מבקש להצביע על החשיבות של פיתוח אינטליגנציה חומרית בקרב ילדי דור האלפא (שנת 2010 ואילך) אשר נולדו לתוך מציאות דיגיטלית-וירטואלית ומבלים שעות ארוכות מול מסכים. המחקר מנסח אילו מיומנויות מרכיבות את המונח אינטליגנציה חומרית וכיצד יוצרים בעלי מלאכה (אנשי/נשות קראפט) יכולים לפתח אותה בתוך המערכת תוך יצירה משותפת עם ילדים.

הפרויקט התקיים באמצעות תוכנית "עמיתי בצלאל" של קרן אדמונד דה רוטשילד והוא מציג מקרה בוחן ובו סטודיו פעיל של מעצבת טקסטיל הוצב בתוך בית ספר יסודי-ממלכתי בתל אביב. לאורך שנת הלימודים התקיים מחקר פעולה מתמשך בסטודיו, השתתפו בו כ-60 תלמידים בכיתות א-ה, בעבודה בקבוצות קטנות, במשך שלושה ימים בשבוע. המחקר מהווה רכיב מרכזי בפרויקט. לצד זה, נערכו ראיונות עומק עם מומחים בתחום הקראפט, מחנכים, התקיימו תצפיות, ניסויים ושיחות עם צוות בית הספר.

המחקר בוחן ממשקים אפשריים בין היוצר/ת, התלמידים/ות והמחנכים/ות במערכת, באמצעות מרחב העשייה של הסטודיו, שלא במסגרת שיעורי מלאכה פורמליים. הפרויקט שואף לבסס תוכנית/מערכת לפיתוח אינטליגנציה חומרית הנשענת על ערכי הקראפט, אשר באמצעותה ניתן לתרגל מיומנויות המוגדרות נחוצות להצלחה במאה ה-21, ביניהן יצירתיות, חשיבה ביקורתית, עבודת צוות ותקשורת.